<h1>שו"ת הריב"ש סימן ש"ה</h1>
<h2>דף לא.</h2>
ואמנם אחרי שהעלינו דמשכנתא בלא נכיתא באתרא דמסלקי הוי רבית קצוצה לדעת האחרונים ז"ל. נראה ברור שזו הטרשא של מוראבטינ"ש כל שהתנו בפדיון דהוי כאתרא דמסלקי, הוי רבית קצוצה, כיון שהמוכר משעבד עצמו ונכסיו לפרוע לו השינ"ש כך וכך בכל שנה בעד הסך ההוא שקבל ממנו. ויכול לסלקו ולהחזיר לו מעותיו, הרי זו הלואה גמורה. ומה שמיחד לו קרקע הוי כמשכנתא באתרא דמסלקי, וגרע מינה, דבמשכנתא אוכל פירות הבית או השדה הממושכן, ודמי קצת לזביני ולא מתפרסם רביתא כולי האי. מה שאין כן בכאן שהוא נותן לו מעות מכיסו שנה שנה וזוזי יהיב וזוזי שקיל. ואם היות שאין הלוקח יכול לכוף למוכר לפרוע לו הקרן לעולם לא יצא מפני זה מתורת ההלואה. והרי הוא כמלוה את חבירו מאה, והתנה הלוה עם המלוה לתת לו עשרים לשנה ברבית, כל זמן שמעותיו יהיו בטלות אצלו עד שיפרענו מעצמו, אך שהמלוה לא יוכל לנגשו על הקרן כי אם על הרבית לבד, שזה ודאי רבית קצוצה היא. והרי אפילו בזביני דאסמכתא כההיא דאת ונולא אחי [ב"מ ס"ז ע"א] דהוי זביני מעליא לשעתן, כל שלא יחזיר המוכר לקונה את מעותיו, ואין הקונה יכול לכוף המוכר להחזירם לעולם, מ"מ כיון שהמוכר יכול להחזירם ולבטל המכירה דיינינן ליה כהלואה כשמחזירם והוי רבית קצוצה כדעת הריא"ף ז"ל והאחרונים ז"ל.
ואפילו לדעת הראב"ד ז"ל [השגות מלוה ולוה פ"ו ה"ד] שסובר דזביני דאסמכתא לא הוו רבית קצוצה ורבינא דחשיב ואפיק פירי לא מדין רבית קצוצה אפיק אלא מדין גזל כדין אוכל מה שאינו שלו, ולא בתורת רבית אכלם אלא כסבור שהם שלו. אפ"ה בנדון זה י"ל דהוי רבית קצוצה, דהתם מתחלה על דעת מכר ירד, ואכל כמי שאוכל פירות שדהו. אבל בנדון זה שהיה מתחלה הלואה בקציצה שיתן הלוה כך וכך בכל שנה, ולא היה המלוה אוכל פירות הבית או השדה, אלא הלוה היה נותן לו הרבית בכל שנה כמו שקצצו, ודאי רבית גמורה היא.
ומ"מ כל האחרונים ז"ל הסכימו שלא כדעת הראב"ד ז"ל, דטעמא דרבינא משום דס"ל דזביני דאסמכתא כיון דארעא הדרא, פירי נמי הדרי מדין רבית קצוצה. וה"נ משמע בפרק בתרא דערכין [ל"א ע"א] דתנן התם גבי בית בבתי ערי חומה הרי זו כמין רבית ואינה רבית. ופרכינן בגמ' והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה. ושני הא ר' יהודה הא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו וכו' מאי בינייהו אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו וכו'. אלמא רבית בבתי ערי חומה שגואל תוך שנים עשר חדש הוו פירי ללוקח רבית קצוצה לרבנן דסבירא ליה צד אחד ברבית אסור, כדתניא בבריתא הרי זו רבית גמורה, אלא שהתורה התירתה. ופירשו בירושלמי [ב"מ פ"ה ה"ב] כאן התירתה, כלומר, בבתי ערי חומה ולא במקום אחר. אלמא דכגון זו במקום אחר אסור מן התורה, אע"פ שמתחלה בתורת מכר ירד ואכל. והיינו כרבינא דסבר בזביני דאסמכתא רבית קצוצה נינהו. ומתני' דקתני הרי זו כמין רבית, הא מוקמינן לה כרבי יהודה ומשום דהוי צד אחד ברבית.
